החלטה בתיק בש"פ 5257/04

           שני העוררים הובאו לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, והמשיבה ייחסה להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען, ביום 4.5.04 חברו העוררים לאחרים במטרה לפגוע בנערים ערביים העובדים בשוק העירוני בבית שמש. הם הגיעו לזירה כשהם מצוידים בקרשים, חלקי עצים, וגם סכינים, ובהמשך תקפו את המתלוננים וארבעה מהם נחבלו בגופם, ושניים אף נדקרו.

           עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצר העוררים עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

           באי כוחם המלומדים של העוררים אינם מקלים ראש בחומרתן של העבירות המיוחסות לשולחיהם, אולם עורך דין ש' צור סבור כי ראיותיה של המשיבה ביחס לשולחו (שמעון בניישו), אינן חזקות דיין, ולפחות לא במידה המצדיקה מעצר. עו"ד א' הרמן, בא כוחו של העורר האחר (איציק איטח), שהסכים כי קיימת נגד שולחו תשתית של ראיות לכאורה, סבור אף הוא כי מעצרו של איטח הוא צעד מרחיק לכת שאין הכרח לנקוט בו.

           החלטתי לקבל את הערר.

           אין כלל ספק כי העבירות המיוחסות לעוררים קשות הן ומכוערות, אולם "חומרה" לבדה לא די בה כדי לשלול מראש כל חלופת מעצר. הדברים נכונים לא רק ביחס לעבירות הנוכחיות, אלא אף כשמדובר בעבירות חמורות מהן, שהרי זו מצוותו של סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), לאמור, בית המשפט לא ייתן צו מעצר גם מקום בו יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתן בחירותו של הנאשם, פחותה". כך בדרך כלל, והדברים נכונים מקל וחומר בעניינם של העוררים שבפני.

           מדובר בשני אנשים צעירים, שאחד מהם (איטח) היה כבר בפיקוח שירות המבחן, ובמשך תקופה ארוכה קיים את הקשר עם השירות כסדרו, עד שבשלב מסוים ביקש להתגייס לצה"ל, ואף נקבע מועד לכך (בחודש אוגוסט 2004). שירות המבחן התרשם כי מעצרו של איטח היה כרוך בזעזוע שהציב בפניו גבולות, ולפיכך ניתן להסתפק בעניינו בחלופה של מעצר בית. נסיבותיו של בניישו מורכבות יותר. נמצא, כי בהיותו בן שנתיים בלבד הוא נפגע בראשו כתוצאה מנפילה מקומה גבוהה, ואפשר שזו הסיבה לקשיי למידה שאפיינו אותו, עד שגם היום הוא אינו יודע קרוא וכתוב. שירות המבחן התרשם כי עורר זה מבטא מצוקה אמיתית עקב תנאי המעצר הקשים עבורו, ונדמה כי תופעה זו היתה צפויה, הואיל ולא רק נתוניו הדלים עומדים לו לרועץ, אלא גם גילו הצעיר, ובעיקר העובדה שעד היום לא היה מעורב כלל בפלילים. שירות המבחן אף הביע את הדעה, כי שהייה ממושכת במעצר עלולה להחמיר את מצבו של בניישו, ואם נדרשה ראייה לכך, היא נמצאה בצורת סימני חבלה שנראו על פניו שעה שהופיע בפני בית משפט קמא, סימנים שנגרמו כתוצאת מתקיפתו על ידי אחרים העצורים עמו. גם בעניינו של בניישו סבור שירות המבחן כי יש לעשות שימוש בחלופת מעצר, והשירות אף בדק את החלופה המוצעת - דירת דודתו ובעלה הנמצאת בקריית מלאכי - ומצא אותה ראויה ליעודה.

           להשקפתי, בנסיבות המתוארות, ולאור גילם הצעיר של העוררים וההשלכות מרחיקות הלכת העלולות להיות כרוכות בכליאתם, סבורני כי המעצר אינו תרופתם היחידה, אדרבא, גם אם נשקפת מהם סכנה, נכון היה לתור אחר דרכים חלופיות כדי לקדמה. באשר לבניישו, מצאתי כי החלופה המוצעת מהווה מענה הולם לחשש שהוא יחזור ויחטא בפלילים. באשר לאיטח, אני סבור שבחלופה אשר הוצעה על ידו (בדירתה של דודתו בבית שמש) אין די, ויהיה עליו להציע לבית משפט קמא חלופה אחרת, מחוץ לעיר מגוריו. אם כך יעשה, ואם ימצא בית המשפט את החלופה ראויה, ישוחרר גם עורר זה.

           לסיכום, אני מחליט לקבל את הערר בעניינם של שני העוררים, ובאשר לבניישו, אני מורה על שחרורו למעצר בית מלא בבית דודתו בקריית מלאכי, לאחר שהוא עצמו, דודתו ובעלה, יחתמו על ערבות עצמית בסך של 10,000 ש"ח כל אחת. באשר לאיטח, כאמור, הוא ישוחרר לאחר שיציע חלופה ראויה אחרת, ואם כך יעשה, שיחרורו יותנה באותן ערבויות שקבעתי ביחס לבניישו.

           ניתנה היום, כ"ז בסיון תשס"ד (16.6.2004).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   04052570_O03.docהג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: